ריח הבנזין

ריח הבנזין עולה באפי,

את נפשך, נערה, אשים בתוך כפי,

כמו אתרוג לתוך שמן רך -

גם אבי המת עשה כך.

ראי, עץ הזית הפסיק לתמוה -

הוא יודע שיש עונות וצריך לנסוע,

נגבי את פנייך ועמדי לידי

וחייכי כמו בתצלום המשפחתי.

ארזתי את חולצותיי ואת יגוני.

לא אשכחך, שהיית ילדת חלוני

האחרון לפני השטח, השממה,

שחלונות אין בה ויש בה מלחמה.

פעם צחקת ועכשיו את שותקת.

הארץ האהובה לעולם אינה צועקת,

הרוח יבוא לרשרש בכמוש –

מתי נישן שוב ראש ליד ראש ?

בתוך האדמה יש הרבה חומרי גלם,

לו הוצאו כמונו מתוך חושך ואלם,

מטוס הסילון עושה שלום במרומיו

עלינו ועל כל האוהבים בסתיו.