האמנם (את תלכי בשדה)

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,

ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם,

ומחשוף כף רגלך יילטף בעלי האספסת,

או שלפי שיבולים ידרוך ותמתק דקירתם.

או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת

על כתפייך, חזך, צווארך, וראשך רענן.

ותלכי השדה הרטוב וירחב בך השקט

כאור בשולי הענן.

ונשמת את ריחו של התלם נשום ורגוע,

וראית את השמש בראי השלולית הזהוב,

ופשוטים הדברים וחיים, ומותר בם לנגוע,

ומותר, ומותר לאהוב.

את תלכי בשדה. לבדך, לא נצרבת בלהט

השרפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם.

וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת

כאחד הדשאים, כאחד האדם.