שטח ההפקר

ובחוץ השמיים מתכסים בעננים

והרוח עוברת בין הים והבתים

והשמש יורדת ושום אור אינו עולה

והחדר באופל מתמלא

ובשקט בלי נוע לבדי אני יושב

מילדות השעה הזאת נוחתת בכאב

כי לא יום ולא לילה זהו שטח ההפקר

והלב מסרב להשתחרר

הו הלוואי שהיית איתי פה

לא היא איננה ושוב לא תבוא

והזמן שחלף מאז כאילו לא חלף

בחלון מתנועע למולי אותו ענף

תאריך מתחלף אבל בחוץ אותו הסתיו

ולרגע האז הוא העכשיו

הו את איתי כמה טוב שאת פה

כן כן

לא היא איננה ושוב לא תבוא

הו הלוואי שהיית איתי פה

כן כן

לא היא איננה ושוב לא תבוא

היא לא תבוא

ובחוץ השמיים כבר כהים וחמורים

ובעיר נדלקים כבר האורות בחדרים

ואני שעייפתי את האור פה מעלה

מסלק את החושך והולך