בליבי כואב

לבד בחושך בכיתי

את הדמעות מחיתי

לאף אחד לא גיליתי

שבליבי כואב

בליבי כואב בליבי כואב

בחוץ אני צוחק בפנים אני בוכה

כי בליבי כואב בליבי

בחוץ אני מלבלב בפנים אני נובל

עצוב לי עצוב לי עצוב

עצוב מפנים כי אצלי לא רואים בפרצוף

מרגיש כמו ציפור בכלוב

אני רק רוצה לעוף מכל הטירוף

המחשבות כמו מערבולת

לא עוזר לך להילחם

הצלקות שלי כמו מדליה

אני לא צריך שתרחם

למה כולם פתאום חכמים גדולים ויועצים בשקל

מדברים אבל ברגע האמת יושבים בשקט

לא סומך על אחרים

חושב כולם שמים לך רגל

לא סומך כבר על עצמי

מרגיש שאני חי בשקר

לבד בחושך בכיתי

את הדמעות מחיתי

לאף אחד לא גיליתי

שבליבי כואב

בליבי כואב בליבי כואב

בחוץ אני צוחק בפנים אני בוכה

כי בליבי כואב בליבי כואב

בחוץ אני מלבלב בפנים אני נובל

לא יכול להיות בין ארבע קירות

זה לא מרגיש כמו בית

אנשים שמחים הולכים לים

למה רק אני שונא את הקיץ

בוהה בטיפות של הגשם

הן מתנגשות בחלון

אומרים החיים לפניך

אבל זה מרגיש לי כמו יום אחרון

עוד אח הלך וחזר בארון

אין פיתרון מצפון עד דרום

שומע באוטו שירי דיכאון

נושא עוד תפילה ליושב במרום

בעיר שאהבתי אני מרגיש זר

בין השכונות מרגישים את הפער

ממגדלי יו עד שכונת עמידר

המזג שלי חם כי בלב שלי קר

תביא לי סוכר הקפה שלי מר

שוב אני שר על חלום שנשבר

לא רוצה שתשתתפו לי בצער

לבד בחושך בכיתי

את הדמעות מחיתי

לאף אחד לא גיליתי

שבליבי כואב

בליבי כואב בליבי כואב

בחוץ אני צוחק בפנים אני בוכה

כי בליבי כואב בליבי כואב

בחוץ אני מלבלב בפנים אני נובל