בורות היא ברכה

איפה נולד משבר אמון ובגידה

קארמה עושה את שלה מידה כנגד מידה

אנחנו, ציפורים שעפו בימות השנה

פרשו כנף בעונת הנדידה

בבראשית היה לנו מה שחלמנו

נפש חופשיה, קרקע פוריה, ישנו בימים, טיילנו בלילות

בין נהרות צלולים ומפלים עצים מלאים בפירות

יש מקום כזה מעבר לימים

מקום שלי ושלך מעל העננים

אותו הערב בו ישבנו לדבר

אמרת הנפש צריכה משהו אחר

אתה לא רוצה לדעת מה יש מעבר?

שם מעבר לזריחה?

כי מבעוד מועד נשוב להיות אפר ועפר

אתה לא רוצה לדעת?

חיים שלי יש פה גן עדן, מה עוד את צריכה?

ובאשר תלכי אלך

ובאשר תליני אלין

עמך עמי

ואלוהייך אלוהיי

לפני כל זה הכל היה פשוט

פשוט היה הכל לפני כל זה

היה אמון ואמונה

לב טהור וכוונה טובה

כשיש שותפות גורל

אז לא צריך חוזה

בבית של הבעל הבית אי שם מעל כל הגלקסיות

בבקרים עשינו מדיטציות

בלילות חווינו אינטראקציות

לזה התכוון המשורר בתבונה

עניינים של בינו לבינה

בימי הקיץ קפצנו ראש למעיינות הצלולים

בסתיו הרוח שלחה ת'עלים למחוזות חדשים

ובאביב איך הצבעים משתנים

בחורף מתהפנטים משדות ירוקים ויערות גשומים

הטבע קידש אותנו, כל בוקר כמו חיזיון

כאילו מעולם לא היה גבול לדמיון

היינו נטולי דאגה עטופי השגחה

מלאכים בשמי הארץ - ובורות היא ברכה

ובאשר תלכי אלך

ובאשר תליני אלין

עמך עמי

ואלוהייך אלוהיי

עכשיו אנחנו רחוקים שנות אור ממקום יושבינו

מתגעגעים למחוז חפצנו

עכשיו אחרי שגורשנו, ונשארנו שנינו

הגשמיות כמעט החריבה ת'אהבה בינינו

מה שכן המשכנו בחיים, שרדנו ת'קשיים

בעצב היא ילדה בנים, ולא שינתה פנים לרגע

אישה לוחמת, אז מה אם היא עשתה טעות

גם היא חיפשה מהות

גם עבדכם הנאמן

טעה לא פעם לא פעמיים

רוצה לחזור הביתה, מתגעגע לשמיים

ציפורים נודדות עייפות מן המסע

רוצות אדמה, מבקשות יבשה

אז אל אשר תלכי אלך - גם אם זה אומר להתלכלך

גם אם זה אומר להסתבך

אני כאן לתת גב לתת כתף, גם בגשם הנוטף

בלילות בלי מכסה נצטופף

תחת מטריה אחת ומעילים

את תדליקי נרות, אולי נקרא קצת תהילים

ואז מתישהו שמיים יעניקו הזדמנות שנייה

בינתיים יש לנו אחד את השנייה, ובורות היא ברכה

ובאשר תלכי אלך

ובאשר תליני אלין

עמך עמי

ואלוהייך אלוהיי