תל אביב ללוד

מתל אביב עד ללוד ו-

אז חוזר חזרה

כל הדרך הביתה

(עם אותה מנגינה)

כל כך הרבה על מה לבכות

על מה לשמוח יש יותר

התרגלתי כבר לכל השליליות הזאת

אנ'לא מכיר דבר אחר

מודע לכל החרא שלי

ממשיך בכל זאת הלאה

קיבלתי לא מעט מאבא שלי

אני גאה בזה לאללה

רוצה לקחת צ'אנס, להיות פגיע באמת

אף פעם לא למדתי איך, גם ששברו לי את הלב

אז שברתי לב אחר, זה לא עזר לי לחייך

המשכתי להנהן, לומר על כל דבר אמן

חייתי רק בתוך הראש, הגוף רק התנוון

מה שלא הורג אותי רק יחשל

זה מה שאמרתי לעצמי כשפחדתי להכשל

אהבה זה משהו שלא קל לי לקבל

אולי כי יש בי צד אפל שרק רוצה שאסתכל עליו

תמיד חושבים שאני טיפוס כזה שלו

אני שומר הכל בפנים, יש הר של רגשות, עומד עליו

מתל אביב עד ללוד ו-

אז חוזר חזרה

כל הדרך הביתה

עם אותה מנגינה

בשכונה שזכרת

איך הכל השתנה

כל הדרך הביתה

עם אותה מנגינה

כל כך הרבה על מה לבכות

על מה לשמוח יש יותר

התרגלתי כבר לכל השליליות הזאת

אנ'לא מכיר דבר אחר

מודע לכל החרא שלי

ממשיך בכל זאת הלאה

קיבלתי לא מעט מאבא שלי

אני גאה בזה לאללה

20 דקות מהשכונה שבה גדלתי

זיכרונות כתובים על כל בלטה שדרכתי

סמטאות שאליהן ברחתי כשפחדתי

עכשיו הן מוארות יותר, זה קצת פחות דרמטי

אולי זה רק אני, אולי זאת התקופה

אולי בלוד תמיד ארגיש שהזמן קפא

קו 460, מתל-אביב הביתה

הפעם מקבל ת'דרך ואת מה שבא איתה

יורד ליד בית העלמין, ממשיך ללכת

(מתל-אביב עד ללוד ו...)

שומע את השקט

זיכרונות שמשתקפים מכל בניין

חוזר מיום ארוך אל האולפן בחדר של ענאן

בלגן של רגשות, ביטים ועשן

העולם היה קטן יותר ולא מובן

מה הילד שהייתי אז הרגיש?

קולט את המרחק בינינו וחוצה ת'כביש

נכנס אל השכונה שלי יש בית בשיפוצים

חושב על אחיות שלי, חושב על ההורים

היד כבר על הדלת, את מי אפגוש כשאכנס

הקרח מסביב ללב לאט לאט נמס

מתל אביב עד ללוד ו-

אז חוזר חזרה

כל הדרך הביתה

עם אותה מנגינה

בשכונה שזכרת

איך הכל השתנה

כל הדרך הביתה

עם אותה מנגינה

מתל אביב עד ללוד ו-

אז חוזר חזרה

(אז חוזר חזרה)

(עם אותה מנגינה)

בשכונה שזכרת

איך הכל השתנה

כל הדרך הביתה

עם אותה מנגינה

(עם אותה מנגינה)

(עם אותה מנגינה)