מחר אני בבית

כמו עברו מאה שנה

כל שעה קשה עליי

את ודאי לא ישנה

לא עצמתי את עיניי

זה סופו של המסע

רק אותך ארצה לראות

אז אלייך אני בא

בעיניים לטושות

כי ראיתי איך טינה אותי לוקחת

למקום שבני אדם איבדו הכל

חכי לי שאחזור

מחר אני בבית

נמאס לי לתקן עולם

בארץ יריבה

חכי לי שאחזור

טוב להיות בבית

כולם היו אחים בדם

יפה הדרך חזרה

לא רוצה להיות גיבור

לך רציתי לספר

שבלילה השחור

מישהו שומר

הוא מסתתר בין עננים

אבל משאיר לנו תקווה

לימים יותר יפים

ימים של אהבה

לא רוצה את הכאב שבעיניים

הכאב הזה יובס באהבה