הולך מכאן

זה משהו שקורה לעתים במקרים נדירים

ת'גהנום שבגן עדן אנשים לא מכירים

כי כולם מתעלמים אל תוך עצמם מתאקלמים

בראש אילמים, פיזית אלימים

ידוע ש-היצר הרע תמיד מורגש בפנים

אפילו השטן התחיל בתור מלאך של אלוהים

ואני זה שרצה אותך פשוט אותך ולא יותר

בדיעבד הבנתי שרצית משהו אחר

אוכל סרטים על זכרונות בתת מודע הם עטופים

עם כל החברים שהפכו דמויות בלי פרצופים

הבטן מתהפכת מבפנים

פלאשבקים של מבטים קרים

בתור ילדים ישנים על ספסלים

עם אלף גיבורי ילדות בנינו מוניטין על פוזה

למעשה עמוק בפנים פשוט רציתי להיות כמוך

אלופים בלהיות מפסידנים מבחינתי זה קריטי

מאוכזב מהחיים הם לא בדיוק מה שציפיתי

כל החיים, חיפשתי את השקט המושלם

רדפתי אחרי קשת בענן

חיפשתי כאן מה שהיה כבר שם

נשבר לי אז אני הולך מכאן

הולך מכאן נשבע לך באמת שאין לי כוח

ואם נשבר לך אז מצידי את יכולה לברוח

רחוק אבל לא כל כך רחוק,ממשיך לדפוק

אבל מפסיק לצחוק כשהאורות כבים

ואז המוח מסרטט קווים מתסבכים

ומחשבות עפות לכיוונים שונים

אני נשרף ואף אחד לא שם לב

חיפשתי גם שם מה שהיה קרוב להסתובב

קרוב לעזאזל וכל הבומבוקלאט הזה מגעיל אותי

וכל הבבילון שומעים אותי שובר שמשות

ואף אחד לא מחזיק אותי ואיך העט הזה מטיס אותי

,תפס אותי, תפס אותך, תפס אותו

ואיך לסוף הזה תמיד יש את אותה תחושה

כל החיים, חיפשתי את השקט המושלם

רדפתי אחרי קשת בענן

חיפשתי כאן מה שהיה כבר שם

נשבר לי אז אני הולך מכאן

אני נע בתוך בועות בין דמויות שמשדרות

רק בעיות משפחתיות, כלכליות, חברתיות

וכל השאר אישיות כמו גוויות

מפזרים על הפצעים פה מלחיות

תנו לחיות בלי להיות האינטרס הבא

זה שבסוף יאכל ת'חץ הבא

מרגיש כמו מובטל בן 40 אבל אחרי צבא

תקופות קשות תופס תראש לא מאמין

איך תמיד ניסיתי לברוח ולשכוח תימים ההם

חצוי בין השניים עובר המון ידיים

דמעות פה בעיניים וברזלים בשתי רגליים

עצב ותסכול אוסף הכל ואז שומר

ולעצמי כבר שנים אני אומר

כל החיים, חיפשתי את השקט המושלם

רדפתי אחרי קשת בענן

חיפשתי כאן מה שהיה כבר שם

נשבר לי אז אני הולך מכאן